החלטה בתיק בש"א 2189/06

1.         בקשה לביטול החלטה מיום 22/1/2007 שבה נמחקה הודעת צד ג' שנשלחה ע"י המבקש למשיבים ולהארכת מועד להגשת סיכומים מטעם המבקש.

2.         המשיבים אמנם השאירו לשיקול דעת בית המשפט את ההחלטה בבקשה זו, אך טענו כי גם אם יינתן למבקש להגיש את סיכומיו באיחור, עדיין לא יהיה בכך כדי לשנות את המסקנה כי יש למחוק על הסף את הודעת צד ג'.

3.         דיון

א .         ראשית כל, ביחס לטענת המבקש, לפיה  היות והמשיבים הגישו את סיכומיהם באיחור, לפיכך, לכאורה גם המועד להגשת סיכומי המבקש נדחה בהתאם. טענה זו תלויה על בלימה. המשיבים ביקשו אורכה מבית המשפט ואכן קיבלו רשות להגיש סיכומים במועד נידחה יותר. לעומתם, לא טרח המבקש לפנות לבית המשפט ולבקש אורכה אלא הסתפק כאמור בבקשה, בפניה לב"כ המשיבים בלבד.

בעקבות אי-הגשת הסיכומים במועד ע"י המבקש, קבעתי בהחלטתי מיום 22/1/2007 כדלקמן:

"היה על הבנק להגיש את סיכומיו עד לתאריך 20/12/2006 והוא לא עשה כן עד היום. לפיכך, דינו של בנק לאומי כדין מי שלא התייצב במועד שנקבע לדיון.

לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ומצווה למחוק את הודעת צד ג' שנשלחה ע"י בנק  לאומי למבקשים".

בהחלטה זו לא נפל כל פגם ועל כן הבקשה לבטולה נתונה לשיקול דעת בית המשפט.

ב .         ביחס לביטול החלטה מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט נאמר:

"לא היה פגם בהחלטה אשר מבקשים לבטלה, תלוי המבקש בחסדו של בית המשפט. במקרה כזה לעולם אין זכות קנויה בידו לדרוש את הביטול, אלא בית המשפט יציג לעצמו שתי שאלות אלה:

"ראשית: מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו, או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט?

"שנית: מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע-המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט?"

השאלה השניה היא העיקר, ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית" (ראה ד"ר י' זוסמן, "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 738).

בנסיבות המקרה שבפנינו, לא הייתה למבקש סיבה מוצדקת כלשהי לאי-הגשת הסיכומים במועד שנקבע ולכן יש לראות בכך כי אי-התייצבות לדיון, כאמור לעיל. כמו כן, גם אם הייתי מבטל את החלטתי מיום 22/1/2007, סיכויי המבקש (המשיב בבקשה למחיקה על הסף הודעת צד ג') לזכות במבוקשו הם קלושים ביותר.

ג .          מעיון בכתב ההתחייבות עולה כי נוסחו איננו מתיישב עם הנסיבות בהן נעשה. במה דברים אמורים?

מהמבוא לכתב ההתחייבות ניתן להבין כי הוא אמור היה להיחתם על-ידי מי שמכר את הדירה למלכה (הלווה). כלומר, הקבלן כמוכר הדירה היה אמור לחתום על כתב ההתחייבות, אך הוא לא עשה כן. במקום זאת, על כתב ההתחייבות מופיעים שמות של המשיבים שהיו הבעלים המקוריים של הקרקע שנמכרה לקבלן ואשר עליה נבנו הדירות בפרויקט הבניה.

וכך נרשם במבוא לכתב ההתחייבות:

"הואיל ו: (א) יניב מלכה (להלן: "הלווים") רכשו מאיתנו זכויות בעלות/חכירה לדורות לגבי דירה ... על-פי התנאים המפורטים בחוזה-הרכישה הנ"ל ביום 11/1/2000 בין הלווים כקונים ובינינו כמוכרים.

(לחוזה הרכישה הנ"ל ייקרא להלן "חוזה רכישה" ...)